פסק-דין בתיק ת"א 30054-11-10

הצדדים לתביעה ותמציתה

1.         התובעת הינה אם חד הורית כבת 55 לילד קטין, המועסקת כקצינה בשירות בתי הסוהר.

בזמנים הרלוונטיים לתביעה, הייתה בבעלות התובעת יחידת נופש בקלאב הוטל. ביום 19/10/2005 התקשרה התובעת בהסכם עם הנתבעת מס' 7 (להלן: " שחף לבן" ו/או ה" חברה"), המוכתר בכותרת: " הסכם רכישת זכויות חברות", על טיבו נעמוד להלן (להלן: " ההסכם"). בעבור רכישת זכויות החברות שילמה התובעת סכום של 47,383 ש"ח (להלן: " התמורה"). במסגרת התביעה שבפניי עותרת התובעת, בין היתר לביטולו של ההסכם, השבת התמורה וכן קבלת פיצויי קיום בסכום של 312,140 ש"ח.

2.         שחף לבן הינה חברה פרטית בעירבון מוגבל , מורשית מטעם חברת אנוקסן [להלן - " אנוקסן"], לאתר חברים פוטנציאלים לשם צירופם למועדון נופש המנוהל על ידי חברת אנוקסן. הנתבע מס' 1 (להלן: " רותם") הקים את שחף לבן בחודש אפריל 2004 (ראו תצהירו בסעיף 3, סומן נ/4), אך לטענתו כעבור חודש מכר את כל זכויותיו בשחף לבן לנתבע מס' 3 (להלן: " קאשי") והעביר לו את כל מניותיו. רותם טוען כי מיום העברת המניות חדל מכל פעילות בשחף לבן (סעיף 4 לנ/4). קאשי מאשר בתצהירו כי בזמנים הרלוונטיים לאירועים המפורטים בכתב התביעה, שימש כבעל מניות וכמנהל שחף לבן (סעיף 2 לנ/6). הנתבע מס' 2 (להלן: " סלינג'ר"), שימש באותה עת כמנהל הסכמים בשחף לבן (סעיף 2 לתצהירו, נ/5); הנתבעת מס' 4 (להלן: " יקהת"), שימשה כנציגת מכירות של שחף לבן (סעיף 1 לתצהירה, נ/1); הנתבעת מס' 6 (להלן: " אלגרבלי") שימשה כסוכנת נסיעות במחלקת שירות לקוחות מטעם שחף לבן (סעיף 1 לתצהירה, נ/3). יצוין כי מלכתחילה הוגשה התביעה גם כנגד פלוני בשם " עדי", אשר נטען כי שימש כנציג מכירות, אולם משכשלה התובעת לאתר את שם משפחתו, חרף מאמציה והבקשות אשר הוגשו בעניין זה, לא עומדת למעשה תביעה כנגד " עדי".  

תמצית טענות התובעת

3.   כבר זה המקום לציין כי כתב התביעה אשר הוגש על ידי התובעת, כמו גם תצהירה וסיכומיה, כתובים בשפה מתלהמת ומשולחת כל רסן. כתב התביעה פותח במילים: " עניינה של תביעה זו בארגון פשיעה המנוהל ע"י הנוכלים הנתבעים". סיכומי התובעת פותחים במילים: " פיגוע כלכלי", ובהמשך נאמר : "מדובר בפיגוע כלכלי רב קורבנות שכוון כנגד אנשים מן היישוב, תוך ניצול תמימותם ואמונם בידי פושעי הצווארון הלבן הנתבעים, אשר הפעילו אופרציית מרמה שפעלה באופן שיטתי וסדרתי".  לגבי רותם טענה התובעת כי מדובר בנוכל רב מעללים, שנעצר בידי המשטרה בגין מעשי נוכלות, לרבות החדרת סם נרקוטי הידוע בכינוי אקסטזי, לכוסות הקפה של קורבנותיו, אותם שידל להגיע למשרדי שחף לבן. זוהי רוח הדברים בהם בחרה התובעת להציג את גרסתה ולנהל את החקירות, ומעתה ואילך אנסה לברור את ההכפשות הקשות ולהתמקד בעובדות ובטענות המשפטיות הדורשות התייחסות.

4.   לטענת התובעת, במסגרת שיחות הטלפון שיזמו הנתבעים לביתה, בטרם חתימת ההסכם, הציגו עצמם הנתבעים כעוסקים בשיווק שירותי תיירות, נופשים וחופשות בחו"ל, במחירים אטרקטיביים באופן יוצא דופן, מעל ומעבר לניתן במשרדי הנסיעות הרגילים. התובעת נענתה להזמנת הנתבעים והגיעה לפגישה במשרדם בתל אביב, ביום 19/10/05 [להלן - " המפגש"].

5.   כאשר הגיעה התובעת למפגש במשרדי החברה, הוכנסה לאולם גדול בו היו עוד כ- 8 זוגות, מולם ישובים היו נציגים מטעם הנתבעים, וברקע הושמעה באופן בלתי פוסק מוזיקה רועשת. אל התובעת הצטרפו הנציגים יקהת ועדי. במהלך הפגישה עמם נתבקשה התובעת לכבות את מכשיר הטלפון הנייד שברשותה, לא להתייעץ ולא לשוחח עם כל גורם חיצוני. הפגישה ארכה כ- 5 שעות, באווירה, כך לטענת התובעת, "מלחיצה ומתישה", ללא כל הפסקת ביניים, ותוך שנציגי הנתבעים מדברים במהירות, בשטף, ללא כל הפסקה, בקולות רמים, והדבר הביא את התובעת, כך לגרסתה, לכדי טשטוש ואפיסת כוחות.

6.   נציגי הנתבעים טענו בפני התובעת כי הם משווקים חברות במסגרת מועדון לקוחות אקסקלוסיבי אותו הם מפעילים, אשר החברים בו זכאים להנחות בשיעור של כ - 50% ממחיר השוק על מלונות, נופשים, וטיולים מאורגנים בארץ ובחו"ל [להלן - " המועדון" או " מועדון החברות"]. הנתבעים הציגו בפני התובעת קלסר (המכונה על ידי התובעת " קלסר המרמה") ובו מידע רב אודות נופשים, טיולים ומלונות, בהנחות בשיעור של כ- 50%. התובעת בחנה את המידע, והתרשמה כי אכן מדובר בהנחות משמעותיות ביותר גם בשיא עונת התיירות, וכי אין משרד תיירות אשר מציע הנחות דומות. כמו כן נאמר לתובעת כי ההנחות האמרות ניתנות למשך 70 שנה. בנוסף, נאמר לה כי תוכל לנצל את ההנחות דנן ביחס ל- 11 שבועות בשנה. התובעת מדגישה כי במהלך כל הפגישה מול נציגי הנתבעים, לא הוזכר ולו ברמז, המושג " יחידת נופש" או כל דבר הדומה לכך.

7.   בתמורה לחברות במועדון, היה על התובעת לשלם סך של 98,000 ש"ח, ומשהודיעה לנתבעים כי אין בידה לעמוד בסכום כה גבוה, הציע סלינג'ר כי התובעת תמכור לחברה את יחידת הנופש בקלאב הוטל שברשותה, תמורת 11,500$, כאשר סכום זה יינתן לה כהנחה במועדון החברות. התובעת נענתה להצעה ופנתה לחתום על ההסכם בפני מנהל מחלקת הסכמים, סלינג'ר. בשלב זה החל סלינג'ר להקריא בפני התובעת את ההסכם, נספח א', לכתב התביעה. לטענת התובעת הדבר נעשה תוך דפדוף מהיר בין עמודי הסכם, הפנייתם לביטויים עמומים, והתמקדות בפסקה 3.1 להסכם העוסקת ב" יציאה לחופשה במשך 10 שבועות בונוס, בכל שנת חברות". זאת ועוד, הנתבעים ונציגיהם הוסיפו כי לתובעת מוקנית יחידת נופש בספרד, עליה תדרש לשלם דמי חבר אחת לשנתיים. לטענת התובעת הסבירו לה הנתבעים כי המדובר בבונוס פוטנציאלי, שאין הכרח לממשו.

8.   ממשיכה התובעת וטוענת כי הוחתמה על החוזה שכותרתו " ערכת הגולד - כארד", ונמסר לידיה כרטיס חבר, לגביו נאמר לה כי הכרטיס יאפשר לה הנחות של לפחות 50% בשהייה במלונות, שמחיריהם יהיו נקובים בחוברת שתשלח לביתם במועד מאוחר יותר. בדיעבד, כך לגרסת התובעת, התברר לה כי במסגרת ההסכם עליו חתמה, אין כל עיגון לאף לא אחת מבין ההתחייבויות שהושמעו באוזניה במהלך הפגישה עם הנתבעים ונציגיהם, וכי הדבר היחיד המעוגן בהסכם, הינו מכירתה של יחידת נופש- בה כלל לא חפצה.

9.   עבור הזכויות הנ"ל, שילמה כאמור התובעת סך של 47,383 ש"ח. לטענת התובעת, היא יצאה מהפגישה מותשת אולם כלל לא חשדה ולא שיערה בנפשה כי נפלה קרבן למעשה מרמה. בעדותה, אף אישרה שגם לאחר שחזרה לביתה לא קראה את ההסכם: " לא קראתי את ההסכם. האמנתי לכל מילה שנאמרה לי" (עמ' 13, ש' 17). לטענת התובעת, היא "התעוררה" רק מאוחר יותר: " לא התעוררתי. התעוררתי מאוחר יותר. התעוררתי כשהייתה לי שיחה עם אורית שהייתה ה- VIP שלי שהייתה אמורה להגיע אליי. שיחה אחת בלבד הייתה לי איתה. ואז היא הבטיחה לי וגם הבטיח לי סלינג'ר שיש לי VIP ויביאו לי את הכרטיסים הביתה. התעוררתי 4 חודשים אחרי, שאני כמעט 4 ימים בשבוע מתקשרת לחברה ומבקשת את אורית שהייתה זו שסיפרה ואמרה שכדאי לי להיכנס לחברה עצמה, שיש הנחות, שישלחו לי הביתה כל מיני אטרקציות שיהיו. ראיתי שלא מגיע לי כלום" (עמ' 13, ש' 20-25).

10.  הן בתצהירה והן בעדותה, ציינה התובעת כי לא הצליחה לקבל שירות מהנתבעת, בוודאי לא שירות VIP  כפי שהובטח. לטענתה, כל פניותיה לממש את ההנחות לא צלחו והתברר לה כי הוצגו בפניה מצגי שווא לשירות אישי. לטענתה, מטרת נוהל העבודה של הנתבעים הוא ליצור מחד מראית עין לקיומה של מחלקת שירות לקוחות, ומאידך למשוך את הלקוח מספיק זמן כדי שלא יבטל את עסקת המרמה בתוך ה-14 יום הקבועים בחוק לביטולה.

11.  ממשיכה התובעת וטוענת כי לאחר שלא הצליחה ליצור קשר עם אלגרבלי, היא פנתה לסלינג'ר וזה האחרון הודיע לה כי ימנה לה סוכן נסיעות אישי אחר העונה לשם תומר רוזנברג (להלן: " תומר") ראו גם עדותה בעמ' 13, ש' 27-30. לטענת התובעת, התברר לה במהרה שהמחירים אותם מציע תומר, לא זו בלבד שאינם בהנחה, אלא אף גבוהים ממחיר השוק. כך למשל, הציע תומר טיסה לשווייץ במחיר הגבוה ב-200$ ממחיר השוק. בהמשך, הועברה לנציג אחר העונה לשם דני, אך גם הוא המשיך באותה מסכת שקרים, ולפיכך הודיעה התובעת לנתבעים כי היא מבטלת את ההסכמים ודרשה את השבת הכספים: " נפגשתי עם קאשי אחרי הרבה מאוד תחנונים עם אורי סלינג'ר. זאת הייתה הפעם הראשונה... ביקשתי עשרות פעמים להגיע ולבטל את ההסכם וזה לא עזר לי. הפסקתי באיזשהו שלב מאחר שהבן שלי היה מאוד חולה, נפגשתי בסופו של דבר עם קאשי, וגם סלינג'ר היה ואמרתי להם שאני רוצה רק את הכסף שלי, לא רוצה שום דבר, רק את הכסף שלי. בכיתי והתחננתי כי אני צריכה את הכסף הזה. הוא אמר שהוא לא יכול להחזיר לי כי רק הכרטיס שקיבלתי הוא 20,000 ש"ח. אמרתי שאני צריכה את הכסף לטיפולים אז קאשי ענה לי בתשובה שהוא יחשוב על זה ויתייעץ עם אשתו. אמרתי שאני לא מבינה למה אשתו בעסק אבל הוא התייעץ איתה. לקח לי שלושה שבועות..." (עמ' 14, ש' 1-8).

12.  משבקשותיה של התובעת לא נענו, היא הגישה ביום 29/8/06 תלונה במשטרת ישראל, מפלג חקירות והונאה, בדבר קבלת דבר במרמה (ראה נספח ח' לכתב התביעה). כמו כן, התברר לתובעת כי היא אינה הקרבן היחיד למעללי הנתבעים. התובעת צירפה לכתב תביעתה כנספח ב' את עמדת המועצה הישראלית לצרכנות הנוגעת לשחף לבן, ראו המסמך החתום ע"י עו"ד כהן שאואט (להלן: " מסמך המועצה הישראלית לצרכנות"). כל אלה לא סייעו בידי התובעת לקבל את כספה חזרה, ומשכך, הגישה את התביעה שבפניי. בתמצית, טענות התובעת מבחינה משפטית הן שהחוזה עליו הוחתמה הינו חוזה רמייה והטעיה, שכל עניינו מכירת יחידת נופש ותו לא. הנתבעים הטעו את התובעת באופן מכוון ומפגיע, הביאו את התובעת למצב של חולשה גופנית וטשטוש וניצלו את מצבה זה על מנת להחתימה על ההסכם.

התובעת טוענת גם כי הוטעתה באשר למכירת יחידת הנופש שהיתה בבעלותה, כנגד הנחה משמעותית להצטרפותה כחברה במועדון. התובעת עותרת לפיצויי קיום, פיצויי השבה, פיצויים בגין עגמת נפש, וחיוב הנתבעים באופן אישי, תוך הרמת מסך ההתאגדות, וטוענת לזכאותה, על פי סעיף 14א(ג) ל חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981, לביטול ההסכם.

טענות הנתבעים

13.  כטענה מקדמית טוענים הנתבעים 1-4, ו-6 להעדר יריבות מצד התובעת כלפיהם; רותם טען כאמור כי הפסיק כל פעילות בשחף לבן בחודש מאי 2004, ומאז ועד היום אין ולא היה לו כל קשר לתובעת ו/או לשחף לבן. בעדותו טען רותם כי מכר את החברה לקאשי, אשר עבד בטלמרקטינג כמנהל (עמ' 28, ש' 13). כשנשאל רותם מדוע מכר את החברה לקאשי השיב: " לא רציתי להיות מעורב בפעילות של החברה בראשיתה, ולכן פרשתי" (עמ' 30, ש' 25). כשהתבקש רותם להציג את הסכם המכירה לקאשי, השיב: " אפשר לבקש אותו מעורך הדין שלי" (עמ' 29, ש' 5).

14.  סלינג'ר, מנהל מחלקת ההסכמים בנתבעת, טוען כי כל הפעולות שביצע, בוצעו בשם שחף לבן ועל פי הנחיות הממונים עליו, ומשכך אין כל הצדקה לחייבו באופן אישי.  בעדותו הכחיש את היותו מנהל: " לא, כמנהל הסכמים היו כמוני עוד מספר מנהלי הסכמים כמו שהיו מנהלי מכירות ומנהלי כספים בחברה, שהם תואר שיווקי. לא באמת הייתי מנהל" (עמ' 32, ש' 16-17).  סלינג'ר הסביר כי אינו מהווה חלק מצוות הבכירים בנתבעת והיה במעמד של שכיר, ראו עמ' 39, ש' 12. כשנשאל סלינג'ר איזו תמורה קיבלה התובעת להשקעתה בהסכם, השיב: " החברים שרצו להצטרף למועדון קיבלו את היחידת נופש, את ה-10 שבועות בונוס, את הגולד קארד ואת שירותי הנופש ממחלקת שירות לקוחות במחירים מוזלים ממחירי השוק. לקוחות שנוסעים ויוצאים לחופש אז המחירים יותר זולים, הם מחזירים את ההשקעה שלהם כמו שאני רואה את זה. באמצעות מחלקת שירות הלקוחות של שחף לבן, כן. החברה הייתה גדולה עם עשרות עובדים. אני ראיתי הרבה לקוחות מרוצים ויש לקוחות שגם התלוננו אבל אני מעריך שבחברה שנותנת שירותים זה מה שקורה, שפנו אליי וניסיתי לטפל בה. לא היו לי זכויות חתימה, קיבלתי הוראות מקאשי. 32 מתוך 600 לקוחות זה לא הרבה תלונות" (עמ' 38, ש' 3-10).